השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי 11 פרקים

השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי י״א

מהדורה: תורת-אמת

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט׳:י״ב

מקור: משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי י״א

4 מלבי"ם על דברים פתח ↗

קטו מקצה שלש שנים, בפ' תבוא אמר כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך בשנה השלישית שנת המעשר ונתתה ללוי לגר וכו' ושם למד שיתודה וידוי מעשר, ולמדו חז"ל ששתי שנים יוציא מעשר שני, ועז"א עשר תעשר שנה שנה ר"ל מעשר שני נוהג שנה אחר שנה, ובשנה השלישית יפריש מעשר עני, ועז"א בשנה השלישית שנת המעשר, ר"ל המעשר המיוחד שאינו נוהג בשאר שנים והוא מעשר עני דהא אמר ובא הלוי והגר והיתום והאלמנה וא"כ אינו מדבר במעשר שני שאינו ניתן לעניים רק הבעלים אוכלים אותו בירושלים, מבואר שיש שנה שמפריש מעשר עני, שא"ל שיפריש שני מעשרות דהא אמר בשנה השלישית שנת המעשר מעשר א' בלבד, מזה מבואר ששתי שנים יפריש מעשר שני ובשנה השלישית יפריש מעשר עני, ואז מחויב להתודות במקדש וידוי מעשר, ואז מחויב להוציא כל המעשרות שנשארו אצלו שעז"א מקצה שלש שנים תוציא את כל מעשר תבואתך, ולשון מקצה שלש שנים היינו אחר כלות השנה השלישית, ומשמע שהוא בחג שאז עולה לרגל דהא הוידוי צריך להיות במקדש, לא מבעיא לדעת הראב"ד פי"א מה' מעשר שני שאפי' בדיעבד אינו מתודה רק בפני הבית אלא אף לדעת הרמב"ם שם ה"ד לכתחלה צריך לפני ה', ודומה לזה אמר דברים לא י מקץ שבע שנים במועד שנת השמטה בחג הסכות בבוא כל ישראל לראות, אולם פה א"א שיהיה בחג הסכות דהא שם אמר כי תכלה לעשר ומעשרות של שנת השלישית אינם כלים עד חנוכה של שנה הרביעית כמ"ש פ"א דבכורים מ"ו, וכחנוכה אינו זמן עליה לרגל א"כ ידעינן שהוא בחג הפסח, וז"ש יכול בחנוכה ת"ל קץ וכו' ומובא בירושלמי פ"ה דמ"ש, ומ"ש עיו"ט האחרון עיין בתוי"ט פ"ה דמעשר שני מ"ו האריך בזה, וממ"ש שנת המעשר מוציא שביעית שפטור ממעשר, וממ"ש תוציא את כל מעשר תבואתך, וכן אמר לקמן כי תכלה לעשר את כל מעשר תבואתך מבואר שאז מחויב להוציא כל המעשרות שנמצאו אצלו מקודם גם מעשר ראשון ומעשר שני וכמ"ש במשנה ו' פ"ד דמעשר שני:

4 דברי ירמיהו על משנה תורה, הלכות שופר וסוכה ולולב פתח ↗

במקדש היו תוקעין בר"ה בשופר אחד ושתי חצוצרות וכו' ולמה תוקעין עמו בחצוצרות משום שנאמר בחצוצרות וקול שופר הריעו לפני המלך ה' אבל בשאר מקומות אין תוקעין בר"ה אלא בשופר בלבד. בספר יד דוד מביא להקשות ממ"ש רבינו בהל' מעשר שני פי"א ה"ד ובין בפני הבית ובין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות ובראב"ד שם שהודוי אינו אלא לפני ה' ואין לפני ה' אלא בבית עכ"ל ועי' שתירץ דחובת הגוף לא שייך לחלק בין בפני בית אבל בשופר דר"ה בחצוצרות דנאמר לפני ה' גם בשאר מקומות נאמר כן ולא במקדש ואם אינה למצוה גם במקדש לא דאין טעם לומר במקדש לעכב ובשאר מקומות למצוה דלא מצינו בתורה רק מצות שופר ועל כרחך במקדש למצוה ובשאר מקומות לא עיי"ש ועוד יש להבין על הגמ' גופא למה לא נאמר בחוץ למקדש ג"כ ונראה דר"ה נילף מיובל וביובל לא נאמר לפני ה' שהיה להזכיר החירות כמ"ש ברש"י הנ"ל ולא שייך אלא בר"ה בלבד ולהלן ל"ד ע"א אי מאי להלן בחצוצרות אף כאן בחצוצרות ת"ל תקעו בחודש וכו' קאמר שופר עיי"ש. וא"כ נתמעט חצוצרות לכו"ע אף מאן דיליף מיובל והאי קרא ע"כ דנאמר בחצוצרות על כרחך לפני ה' הנאמר במקדש ולא בגבולין משא"כ בודוי מעשר דל"ל רבוי אמרינן דלאו דוקא וכמ"ש רבינו שם בדיעבד יוצא בחוץ למקדש ג"כ:

1 אין מתודין אלא ביום וכו' עד בין בפני הבית בין שלא בפני הבית חייב לבער ולהתודות. א"א זה שיבוש שהוידוי אינו אלא לפני י"י ואין לפני י"י אלא בבית:

4 תוספתא כפשוטה על מעשר שני פתח ↗

67. פיהם פתוח בתפילה וכו'. וכ"ה בד ובכפו"פ הנ"ל. ובכי"ע וכן בפי' הר"מ עראמה הנ"ל: פיהן פותחין וכו'. והכוונה אחת, שפיהם פתוח לתפילה, שתהיה שגורה בפיהם ותתקבל. והשוה תהלים נ"א, י"ז. והברייתא שלנו נסמכת למשנתנו פ"ה מי"ג: עשינו מה שגזרת עלינו "עשיתי ככל אשר צויתני", דברים כ"ו, י"ד, אף אתה עשה מה שהבטחתנו וכו', ואת האדמה אשר נתתה לנו בטל ובמטר. וכן בירושלמי תענית פ"א רה"ד, ס"ד ע"ב: חד בר נש הוה מפיק מעשרוי כתיקנן. א"ל ר' מנא קום אמור בערתי הקודש מן הבית. והעניין מתפרש ע"פ התוספתא שלפנינו, שר' מנא גזר תענית וצוה לאדם זה שהוציא את המעשרות כתיקונן שיקרא את פרשת וידוי מעשרות,48אין כאן וידוי ממש ולא זמן וידוי, אלא קריאת הפרשה גרידא לשם תפלה. ועיין בהשגות הראב"ד פי"א מה' מע"ש ה"ד. ובכפו"פ פמ"ב, עמ' תקס"ח הנ"ל: והוידוי הוא דרך תפילה, וכדאיתא בתוספ' ר' יוסי אומר וכו', ולזה יתכן שיאמר בכל מקום מארץ ישראל שיבער שם פירותיו, ואם כן דברי הר"מ יותר נראין. והיינו: עשיתי ככל אשר צויתני וכו', עשינו מה שגזרת עלינו אף אתה וכו' בטל ובמטר וכו', כלשון המשנה הנ"ל. וכמו שאמרו כאן, שהעוסקין במצות פיהם פתוח בתפילה לפני המקום שנאמר ותגזר אומר ויקם לך וכו', והם מתפללים על הגשמים ונענים.49עיין ירוש' תענית פ"ג הי"ב, ס"ז ע"א, מה שדרשו שם בסוף הפסוק הזה. ועיין בבלי שם כ"ג א'. ובתנחומא כי תשא סי' י"ד שמ"ר פמ"א, א': אין לנו שעה שאנו באים בזרוע50עיין על לשון זו בירושלמי כאן פ"ה ה"ח, נ"ו ע"ד, ובפ"מ שם ד"ה ורב. אלא בשעת ביעור מעשרותינו מן הבית וכו'.

« השגות הראב"ד על משנה תורה, הלכות מעשר שני ונטע רבעי ט׳:י״ב